הכרעת דין בתיק תת"ע 1456-12-10

1.         כנגד הנאשם, מר אזהרי יצחק (להלן: "הנאשם"), הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיפים 62 (3) ו- 64ב (א) ביחד עם סעיף 39א לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), כאשר על פי הנטען נמצאו בגופו 680 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף.

2.         לאחר שהנאשם כפר במיוחס לו, נקבע התיק לשמיעת ראיות. מטעם התביעה העידו העדים הבאים: המתנדב יוסי בן הבוחר (להלן: "בן הבוחר"), השוטרת סמ"ר קרני נורית (להלן: "נורית"), שזומנה פעמיים למסירת עדות, המתנדב אריה קונפינו (להלן: "קונפינו"), השוטר סמ"ר אמיתי בן זקן (להלן: "אמיתי") והשוטר רס"ל רוג'ה מוראני (להלן: "רוג'ה").

            מטעם ההגנה העידו הנאשם וחברו ליאור לוי (להלן: "ליאור").

דיון והכרעה

3.         לאחר ששמעתי את העדים שהעידו בפניי, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט ולאחר שבחנתי את הראיות הנוספות שהוגשו ע"י בעלי הדין, לרבות הנוהל המשטרתי וחוברת ההפעלה של מכשיר הינשוף, מצאתי לקבוע כי עובדות כתב האישום הוכחו מעל לכל ספק סביר וכי יש מקום להרשיע את הנאשם בעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום.

בקובעי זאת לא התעלמתי מהעובדה כי עדותו של רוג'ה בכל הנוגע להפעלת הינשוף ותוצאותיו היא עדות יחידה אך נוכח הרושם שהותירה עדות זו, יחד עם עדויותיהם של יתר עדי התביעה שנטלו חלק באירוע מראשיתו ועד סופו ואשר יוצרים תצרף שלם לחובת הנאשם, שוכנעתי כי העדויות לרבות עדותו של מפעיל הינשוף, משקפות נאמנה את ההתרחשויות  בשטח כך שניתן לבסס על פיהן ממצא מרשיע בהליך דנן.

4.         אין מחלוקת כי תוצאה של 680 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אחד של אויר נשוף, יש בה כדי לספק הוכחה מעל לכל ספק סביר כי הנהג הינו שיכור כהגדרתו בסעיף 64ב(א) לפקודה, שהרי כמות זו עולה על ריכוז האלכוהול המקסימלי בהתאם לתקנה 169א לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), זאת ובלבד שהבדיקה בוצעה כדין ותוך מילוי הדרישות המקדמיות שנקבעו בדין.

5.         בשים לב להתרשמותי מעדותם של רוג'ה  ושל אמיתי (שעדותו נתמכת על ידי קונפינו ובן הבוחר) ונוכח המסמכים שנערכו על ידם, הנני קובע, כי בדיקת הנשיפה בוצעה כדין, ע"י מפעיל מוסמך ומיומן ותוך מילוי הדרישות המקדמיות כולן, לרבות החלפת פיה כנדרש, המתנה לפרק הזמן הדרוש של 15 דקות מבלי שלנאשם הייתה גישה לאוכל, שתייה או עישון וכאשר המכשיר עצמו היה מכויל ותקין לביצוע הבדיקה.

6.         מעדותם של אנשי המשטרה, עולה כי הנאשם נעצר לראשונה בשעה 01:10, בעוד שבדיקת הנשיפה התבצעה בשעה 01:48. על פניו נראה כי עבר מספיק זמן במהלכו היה הנאשם ברשות השוטרים בטרם נבדק, זמן העולה על פרק הזמן המינימאלי שאנשי המשטרה נדרשים להמתין עובר לבדיקה. עיון במסמכים שהונחו בפניי ונוכח דברי העדים שהעידו מעל דוכן העדים, שוכנעתי כי משך כל זמן עיכובו של הנאשם על ידי אנשי משטרה, נשמר עמו קשר עין לפחות על ידי אחד מהם, כך שלנ"ל לא הייתה גישה לאוכל, שתייה או אלכוהול כנדרש. חרף הנטען בסיכומי הנאשם לא מצאתי כי בעניין זה נפלו סתירות מהותיות שיש בהן כדי להשליך על אמינות עדותם של עדי התביעה.

כאן יודגש, כי הנאשם עצמו מאשר בעדותו בפניי כי במהלך כל האירוע לא שתה, לא אכל ולא עישן. הודאה זו של הנאשם יש בה כדי להביא לדחיית כל הטענות בסיכומיו בעניין זה, חרף אי הדיוקים בעדויות אנשי המשטרה עליהם עמד. ויודגש, לצורך הוכחת שכרות באמצעות בדיקת ינשוף, די אם יוכח להנחת דעתו של בית המשפט, כי הבדיקה בוצעה על ידי מפעיל מיומן, באמצעות מכשיר תקין ולאחר שמולאו הדרישות המקדמיות. בכגון דא, גם אם היה שוני בין אמיתי לקונפינו לעניין מספר הניסיונות של בדיקת הנשיפון למשל (להבדיל מהינשוף) אין בכך כדי להשפיע על הוכחת ההקפדה על פרק הזמן של 15 דקות אותה מאשר הנאשם עצמו (ויודגש שקביעה זו נכונה גם אם נעצר הנאשם בשעה 01:30 כפי שציין אמיתי, אם כי ברי כי התבלבל בעדותו בעניין זה, שכן מהמסמכים שערך עולה שהנאשם נעצר בשעה 01:10 כפי שציין בסעיף 1(ג) של דו"ח הפעולה ת/4).

7.         בעניין זה יצוין, כי עדותם של אמיתי וקונפינו הותירה עליי רושם חיובי ואמין ומצאתי כי מדובר בתיאור אותנטי ומהימן של נסיבות עצירתו של הנאשם, עיכובו וההשתלשלות בשטח. מעדותם ומהמסמכים שערכו עולה, כי שעת עצירתו של הנאשם הייתה 01:10. גם בן הבוחר תומך בעדותו בעניין זה. העובדה כי קונפינו לא ידע לציין כיצד זכר בדיעבד את שעת עצירתו של הנאשם, אין בה כדי לפגוע במשקל עדותו או באמינותו, אלא להפך. אין עסקינן אפוא בעדות יחידה של עד תביעה, אלא בשלושה אנשי משטרה שכולם ציינו את אותה שעה, ומשכך מצאתי לקבוע כי שעת עצירתו של הנאשם היא השעה 01:10 (ודוק, מדובר באירוע שהתפתח לכדי עיכוב, מעצר ואף שימוש בכוח סביר מצד השוטרים. לכן אי אלו דיוקים בתיעוד או בזיכרון העדים, אין בהם כדי להוות סתירות מהותיות בעדותם).

8.         גם עדותו של מפעיל הינשוף, רוג'ה, הותירה רושם חיובי ועלתה בקנה אחד עם יתר העדויות. אני מקבל את דבריו כי כשציין שאיש לא נכח בבדיקה התכוון לנוכחות בסביבת הינשוף ואין בכך משום סתירה לעומת יתר העדויות. הוא אישר בהגינותו כי הוידוא של ה-15 דקות נעשה מול השוטר שמסר לו את הנאשם ולא התיימר לטעון כי הוא בעצמו המתין ווידא שיחלוף פרק הזמן האמור.

בחקירתו הנגדית נשאל רוג'ה אודות מספר הפיות שהחליף במהלך בדיקת הנאשם במכשיר הינשוף. בסוגיה זו, לא מצאתי פגם בעדותו או סתירה בינו לבין אמיתי. רוג'ה לא זכר את האירוע והעיד בהסתמך על המסמכים שערך ושהוצגו לעיונו. כשהופנה לפלט בדיקת הינשוף, ת/10, בו מופיעות שלוש נשיפות שביצע הנאשם, ציין רוג'ה כי מאחר ומופיעות 3 נשיפות הרי שהחליף 3 פיות ("פה מופיע לי 3 נשיפות, אז 3 פעמים"). לרוג'ה לא הוצגו פלטים של נשיפות נוספות שכביכול נכשלו, וכשנשאל כמה פיות היה אמור להחליף "במידה ויש 7 פעמים שבהן נכשל הנאשם", ענה ללא היסוס, "כל פיה זה נשיפה חדשה". עדותו זו אמינה ומקובלת עליי.

העובדה כי אמיתי ציין שהיו 7 נשיפות שנכשלו ואף הפנה במזכר לפלטים עצמם (שלא הוצגו במסגרת ראיות התביעה ואף לא נמסרו להגנה משלא נכללו בתיק התביעה), אין בה כדי לפגוע בעדותו של רוג'ה או בקיום ההנחיות של החלפת פיה על ידו. יש לקבוע כי אם אכן בוצעו נשיפות נוספות שנכשלו, הרי שרוג'ה החליף פיות כנדרש, שכן תשובתו לעניין החלפת 3 פיות הסתמכה על הפלט (ת/10) שהונח בפניו. (ודוק, הנאשם בעצמו מאשר בעדותו, בעמוד 33 שורה 21, כי השוטר שעשה לו את הבדיקה "החליף את הפיה של הינשוף איזה 10 פעמים". דברי הנאשם מדברים בעד עצמם).

9.         למעלה מהנדרש אציין, בנוגע לאותם פלטים שלא נכללו בחומר הראיות, כי אין בעובדה זו כדי לפגוע בהגנת הנאשם מחד גיסא או באמינות הבדיקה שביצע הנאשם ואשר תוצאותיה הונחו בפניי (ת/10) מאידך גיסא.

בנסיבות תיק זה, אין בהיעדרם של הפלטים כדי לטעת ספק בנכונות תוצאות הבדיקה, שבוצעה לנאשם לאחר שחלף מספיק זמן ותוך מילוי הדרישות וההנחיות המתחייבות (אין בפניי טענה או ראיה על כך כי בדיקה אחרת הראתה תוצאה שונה שאינה מעידה על שכרות, אלא עסקינן בפלטים המעידים על הכשלת הבדיקה בלבד, עובדה שיש בה לכל היותר כדי לחזק את ראיות התביעה בנוגע להתנהלותו הקלוקלת של הנאשם).

10.       סוגיה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא העובדה כי במסמכים שהוצגו בפניי נטען לקיומם של זמנים חופפים. בשל טענה זו, זומנה נורית לעדות חוזרת וציינה כי הדבר נעוץ בכך ששוטרים אחרים טיפלו במקביל במישהו אחר. הסבר זה יש בו כדי להספיק, ואין באמור לעניין הזמנים ולרישום בדו"ח העיסוק, משום ספק סביר.

זאת ועוד, לא מצאתי פגם בעובדה כי החלק של בדיקת המאפיינים בדו"ח הפעולה ת/4 מולא ע"י נורית בעוד שאמיתי מציין בדף הראשון כי העביר את הנאשם לרוג'ה. בעניין זה העידה נורית, כי בדיקת המאפיינים בוצעה לאחר בדיקת הינשוף, דבר העולה בקנה אחד עם ההשתלשלות של עצירת הנאשם, העברתו על ידי אמיתי לרוג'ה שביצע בדיקת ינשוף ולאחר מכן העברתו לנורית לבדיקת מאפיינים. התנהלות זו, אין בה משום פגיעה באותנטיות ובמהימנות של השוטרים כמו גם בפעולות שבוצעו על ידם, אלא להפך, שכן היא מתאימה לסדר הכרונולוגי שבו בוצעו המהלכים השונים במקרה זה (בכגון דא, טענת הנאשם כי לא התבקש על ידי נורית לעשות בדיקת מאפיינים, נדחית על ידי).

11.       מעבר לתוצאת בדיקת הנשיפה שיש בה כדי להוות הוכחה מעל לכל ספק סביר כי הנאשם נהג בהיותו שיכור, יש לציין גם את הודאתו של הנאשם עצמו בשתיית אלכוהול (3 כוסות של בירה), את התנהגותו הפרועה, את הריח החזק של אלכוהול שנדף מפיו ואת העובדה כי התנדנד בעת שעמד וכי נכשל בעת מבחני הביצוע. התרשמותה של נורית הייתה כי הנאשם נתון תחת השפעה כבדה של אלכוהול. ממצאים אלה יש בהם כשלעצמם כדי להוות הוכחה מספקת ומעל לכל ספק סביר כי הנאשם היה שיכור, שכן, היה נתון תחת השפעת אלכוהול.